בעודי בוערת מעצבים על ביטול הגעתה של אחת הלהקות שביססו את טעמי המוזיקלי ואת האופן בו אני מקשיבה למוזיקה עד היום, מצאתי את עצמי מחטטת בעבר המוזיקלי הפרטי שלי.
נולדתי בסוף שנות השבעים, בשנות השמונים עוד הייתי ילדה וכך, איתרע מזלי (כך חשבתי) ואת נעוריי נאלצתי לעבור בניינטיז.
הרגשתי שנדפקתי. כל המהפכות השוות כבר קרו ולנו לא נותרו אלא שאריות ורטרו.
המוזיקה שאהבתי הייתה בת לא פחות מעשור ואף למעלה מזה, ורוב היוצרים כבר פרשו במקרה הטוב, או שהמשיכו למחזר את עצמם למוות והפכו לפאתטיים, במקרה הפחות טוב.
נולדתי בסוף שנות השבעים, בשנות השמונים עוד הייתי ילדה וכך, איתרע מזלי (כך חשבתי) ואת נעוריי נאלצתי לעבור בניינטיז.
הרגשתי שנדפקתי. כל המהפכות השוות כבר קרו ולנו לא נותרו אלא שאריות ורטרו.
המוזיקה שאהבתי הייתה בת לא פחות מעשור ואף למעלה מזה, ורוב היוצרים כבר פרשו במקרה הטוב, או שהמשיכו למחזר את עצמם למוות והפכו לפאתטיים, במקרה הפחות טוב.
ב-1992 יצא הסרט שהציג בפני העולם את המהפכה חדשה במוזיקה.
Singles עסק בסיפור חייהם של צעירים רווקים בסיאטל של שנות התשעים ולווה בפסקול כמעט מושלם של מה שהוגדר אחר כך כ- Seattle Sound.
state of love and trust
מעבר לתסריט השנון והפסקול המצויין, זכורה לי במיוחד ברידג'יט פונדה שמאוהבת בשכן הרוקר הטיפש (מאט דילון בתפקיד מעולה) עד כדי כך שהיא רוצה להגדיל את הציצי עבורו ונועלת זוג נעלי דוקטור מרטינס שחורות עם חצאית וגרביונים.
את זוג ה Dr. Martens הראשון שלי נסעתי עד לירושלים כדי לקנות. שמועה זדונית גרמה לי להעלות את המשפחה כולה לרגל לרחוב יפו המטונף כדי לבצע את הרכישה. למחרת בבית ספר, בעודי מתהלכת בנעליים החדשות כטווס, הבחינה חברה חדת עין במה שהתבררה כאחת מטראומות הנעורים המביכות בחיי.
אלה לא היו Dr. Martens! הם נראו כמו, אבל לא מספיק. התפר הצהוב היה כתום, התויות האחורית היתה מעור וגרוע מכל: הן נשאו את השם הלא מגניב בעליל: Dr. Masters.
סימן ההיכר שהיה חסר
את התיקון ביצעה לא אחרת מאשר הכוכב הזוהר יערה קידר שבטיול לחו"ל קנתה עבורי את הזוג האמיתי הראשון:
Dr. Martens בצבע בורדו יין. עשרה חורים.
ד"ר קלאוס מרטין היה רופא בצבא גרמניה במלחמת העולם השנייה, כשבמהלך חופשת סקי באלפים הוא נפצע, וכשחזר לצבא גילה שנעלי הצבא שסיפק הרייך השלישי לא נוחות ומקשות על רגליו הפצועות. הוא החל לשכלל סוליה חדשה עשויה עור רך וכוללת כיסי אוויר.
אחרי המלחמה קלאוס מצא שותף שענה לשם הרברט פיונק (בפ' רפה, ושם מילה על מה הוא עשה במלחמה...) והם החלו בייצור ושיווק הנעל.
ב- 1960 יצרנית נעליים בריטית בשם Griggs קנתה את הפטנט מהנאצים המשוקמים (בואו נודה בזה...). הם אינגלזו את השם, הוסיפו את התפר הצהוב והפכו את הסוליות ל- trademark תחת השם AirWair.
הדוקס סמל מעמד הפועלים בבריטניה
הנעליים הראשונות ששווקו היו שחורות ובעלות שמונה חורים. נעלו אותם בעיקר אנשי מעמד הפועלים שהתפרנסו מעבודה על הרגליים שעות ארוכות, מטעמי נוחות כמובן.
בסוף שנות הששים, אימצו אותם הסקינהדס ובשנות השבעים הן הפכו לחלק מה"מדים" של להקות פאנק וnew wave על נשותיהם ומעריציהם הרבים.
בסרטון הזה שהם הפיקו לקראת חגיגות היובל, הם מסבירים את הכל טוב ממני.
חיפשתי ברחבי הרשת מודעות וסרטונים שווים שלהם והתאכזבתי לגלות שבמקום לשחק באחד הקלפים הכי שווים שלהם, היותם מותג שצמח דווקא מהרחוב, הם בחרו לרוב בקריאייטיב שמרני להחריד.
טיפשי ומביך
אין מילים!
הפנינה היחידה שכן נמצאה, היא סדרת מודעות שיצרו ב-2007 החבר'ה הטובים בסאצ'י אנד סאצ'י, אשר מציגה פרינטים מושלמים בהם מופיעים רוקסטארס מתים (בהם סיד וישס, קורט קוביין, ג'ואי ראמון וג'ו סטראמר) לבושים בגלימה לבנה על רקע שמי גן עדן קודרים ונועלים זוג דר. מרטינס. תוסיפו לזה לוגו פצפון בפינה וסלוגן פשוט ונכון: Forever.
heaven! i'm in heaven
סדרת המודעות ה"שערורייתית" הזו זיכתה את סאצ'י אנד סאצ'י במכתב פיטורין חריף מהבריטים העצורים.
כשקוראים אודות הסיפור הזה בבלוגים נבחרים מתגלים כמה סיפורים סותרים אודות השתלשלות האירועים בקמפיין הזה. אצבעות מאשימות הופנו הלוך וחזור בין הבריטונים לסאצ'יז.
ואני לתומי חושבת שזה אחד הקמפיינים הכי נכונים למותג הזה, שאצלי ואני בטוחה שגם אצל הרבה אחרים, מתחבר יותר מכל לרוק'נ'רול!
השנה הם חוגגים 50 למותג ולשם שינוי הם עושים זאת פשוט מצוין!
ראשית הם פתחו אתר תוכן מופלא שמציג את כל הנעליים, כל הצבעים, כל הסגנונות, ההיסטוריה, הערכים, התמונות, הסרטים... כמו שצריך. הפעילות מלווה, כמובן, גם בנוכחות מלאה בכל הרשתות החברתיות.
תוכן גולשים: ככה גם אני רוצה להתחתן, פחות 60 קילו...
גולת הכותרת של החגיגות הוא פרוייקט מקסים בו נבחרו 10 הרכבים לביצוע 10 קאוורים לשירים ישנים.
לכל ביצוע מחודש הופק גם וידאו קליפ הולם. את עשרת השירים הם משחררים בהדרגה.
בחרתי לחלוק אתכם שני קאוורים סופר-מעולים.
Noisettes cover Buzzcocks' Ever Fallen In Love
Buraka Som Sistema cover Neneh Cherry's Buffalo Stance
לסיום אני בוחרת להיפרד מכם דווקא באחד השירים האהובים עליי של blur, מתוך אלבום המופת modern life is rubbish,
שנפתח במשפט המהולל
שנפתח במשפט המהולל
Air cushioned soles I bought them on the Portbello Road on a Saturday
מי אמר תוכן שיווקי?
רשומות
איזה כבוד, בחיי :) מדהים כמה משמעות יש לנעל הזאת בחיים שלנו. איזה נוסטלגיה מטורפת.
השבמחקפוסט מהמם. ואני לא נוטה להגזים :)))