Cactus

יש דברים שאני לא מתגברת עליהם.

לא משנה כמה זמן עבר, יש דברים שיישארו לנצח.

ה- Pixies הם מסוג הדברים האלה.

זה התחיל כל כך מזמן שאני אפילו לא זוכרת איך או למה.

אני אוטוטו בת 31 ומזה 17 שנים, תמיד, הם שם.

אחד השירים שאני הכי אוהבת שלהם ובכלל, הוא cactus
והוא תמצית כל מה שהם הפיקסיז.

השיר עובד על המנטרה הבסיסית שלהם: Quiet-Loud-Quiet
מתוכה הוגדר אחד הז'אנרים המוצלחים ברוק שהגדיר בעצמו מחדש דור שלם.
ואני בתוכו.

הטקסט המדויק והמטריד עד כדי טירוף:

Sitting here wishing on a cement floor
Just wishing that I had just something you wore

I put it on when I go lonely

Will you take off your dress and send it to me?

I miss your kissin' and I miss your head

And a letter in your writing doesn't mean you're not dead

Run outside in the desert heat

Make your dress all wet and send it to me

I miss your soup and I miss your bread

And a letter in your writing doesn't mean you're not dead

So spill your breakfast and drip your wine

Just wear that dress when you dine

Sitting here wishing on a cement floor

Just wishing that I had just something you wore

Bloody your hands on a cactus tree

Wipe it on your dress and send it to me

Sitting here wishing on a cement floor

Just wishing that I had just something you wore

העובדה שהם הפסיקו להתקיים קצת לפני שאני והעולם התחלנו להתעניין רק חיזקה את ההערכה שלי.

הרי לי משהו מושלם, מוחלט וסופי שלא יוכל להתקלקל. 

לנצח יהיו בדיוק כמו שאני אוהבת, כמו שאהבתי, כששמעתי בפעם הראשונה.

וכשלא אחר מאשר האליל האנושי דיוויד בואי מחליט לעשות להם קאוור, ודווקא לשיר הזה... אוף!
ואז הוא עוד מביא את מובי לגיבוי....
enough said בואו נודה.....


אז זהו!
אני סופר מתרגשת! 
מגשימה חלום מלילה רחוק בסביבות 1993.
לא נותר לי אלא לשים גם גרסת לייב מאחד מהטורים הרבים שהם יצאו אליהם תחת הכותרת: איחוד אחרון.


Pixies  גם זה מותג!