החיוך שנמתח על שפתיי כשגיליתי את מגזין האופנה והלייפסטייל חדש לגברים שרובו ככולו מאויר ומחכה לכם אונליין, עדיין מסרב להשתחרר. לנוטה להגזים לא נותרו מילים.
Birche Magazine
קוראת לקהילת המאיירות, עשו עימנו חסד! אנחנו רוצות גם.
אני לא בדיוק אוהדת הכדורגל המצויה. אין לי קבוצה מועדפת, אני מתקשה בזיהוי והבנת קונספט הנבדל, אני מפצחת גרעינים תוך שימוש בשתי ידיים ומעולם לא הייתי במשחק. עצם המחשבה על ריצה ודשא גורמת לריאות שלי לצפצף. אבל, יש לי חולשה למונדיאל. האהבה שלי לכדורגל התחילה כשהתאהבתי במרקו ואן באסטן במהלך אליפות אירופה ב-1988.
מרקו
הייתי בקושי בת תשע, ונפלתי שדודה למראה ההולנדי הצעיר שהתרוצץ על הדשא הירוק והבקיע שערים ללא רחמים. הולנד לקחו אז את הגביע, ואני נשבעתי שיום אחד מרקו ואני עוד נתחתן. חלפו שנתיים והגיע המונדיאל, גביע העולם בכדורגל, טורניר גדול יותר ובו מלאי חתיכים רחב יותר ואקזוטי בהרבה. באותה שנה גם התחלתי להבין את המשחק וממש ליהנות מהצפייה בו. כשהפכתי לנערה מתבגרת ועמוסת הורמונים הגיע ערסון צעיר, סופר מוכשר ובו זמנית גם מרדן ובלגאניסט (ואיזו מתבגרת תוכל לBadBoy אמיתי?) לנבחרת אנגליה. האהבה פרחה.
לא צריך שכל, פנים יפות ורגליים זריזות יספיקו
עוד שנים וטורנירים חלפו, ובינתיים הטיפשון החליט לקחת לו לאישה את "פוש ספייס", ואני המשכתי לצפות בכדורגל איכותי תוך כדי זיהוי שחקנים הורסים (טיירי אנרי, רק השם שלו במבטא צרפתי, עושה לי צמרמורות בכל הגוף).
לרוע מזלו, בקהאם, שדרום אפריקה 2010 היה אמור להיות הטורניר העולמי האחרון בקריירה המפוארת שלו, נפצע ולכן לא ישחק במדי אנגליה השנה. הייתי שמה פה איזו תמונה מגה-סקסית ונוטפת זימה, אבל אני לא כזאת.....
רוב התמונות שלו גובלות בפורנו רך, ואני לא מגזימה, הפעם...
אם נשים לרגע את המשחק והחתיכים (סליחה! השחקנים) בצד, בפוסט הזה אני רוצה להתמקד דווקא במאמצים השיווקיים שעושים מותגים גדולים לקראת האירוע, בואו נקרא לזה "ספיישל" לקראת שריקת הפתיחה בעוד יומיים.
Adidas הכדור במגרש שלהם
אני מתחילה עם Adidas גם בגלל שהם נותני החסות הרשמיים של הטורניר, אבל בעיקר מתוך אהבה עצומה למותג בעל שלושת הפסים. adidas ירו בכל התותחים שלהם ותקפו בכל החזיתות, תוך שימוש בכל הsub-brands שיושבים להם מתחת לפסים. הם פתחו בהוספת שני לאומים חדשים לסדרת דגמי הסמבה הישנים.
Adidas Samba World Cup Edition – USA & Germany
פיתחו נעל חדשה לכדורגלנים שלהם
עם נעליים כאלו רצים מהר יותר
ופצחו בקמפיין רב ערוצי (יו-טיוב, פייסבוק, אתר תוכן וכל מה שבין לבין) לקידום כל מה שקשור בעצמם ובכדורגל.....
Sexy Messi
ילדים אפריקאים זה קלף חזק
ב16 ליוני תצא קולקציה של מיוחדת לאליפות העולם 2010 מתוך ליין הAdidas Originals.
במסגרת שיתוף פעולה עם hypebeast, מגזין האונליין המעולה, הם ערכו טורנירי כדורגל גולשים מארבע ערים (טוקיו, ניו יורק, ברלין ולונדון), כשבסופם נבחרו נבחרות Adicup (גם כן על ידי הצבעות גולשים) לנסוע לדרום אפריקה.
הפינוק שחיכה למשתתפים בקצה הפעילות היה חבילות Adicup שכוללות כדור ממותג, תיק מדליק, נעליים הורסות וחולצה (יפה, אך גברית מדי בשבילי....ובכל זאת הייתי שמחה לקבל). הסטים שיימכרו החל מיום שישי גם במהדורות מוגבלות ברחבי העולם, מגיעים בארבעה עיצובים שונים:
adiCup 2010 London
adiCup 2010 Berlin
יש גם Packs לטוקיו ולניו יורק, תוכלו להציץ בהם באתר הבית של adicup
Y-3 מותג הפרימיום של adidas אותו מעצב הגאון היפני Yohji Yamamoto, הוציא קולקציית קיץ על טהרת הכדורגל ונתן לזינדין "זיזו- תזהר שלא אנגח בך" זידאן להוביל את הקמפיין.
גם כאן הוא מזיע?! איפה המאפרת?
יוז'י גם הוציא נעל רשמית של Y-3 לאליפות העולם
הלאה. nike לא נשארו חייבים. סרטון write the future המדהים שלהם זכה ליותר מ14 מליון צפיות בשבועיים
after you Lady Gaga
לפני כן, הם דיגמו את נבחרות הולנד וברזיל בסטים מרשימים של נעליים, ביגוד ואקססוריז לדרך.
כל זה היה רק טיפה בים, יש עוד המון!!! חומרים שאני מתה להראות לכם, עם זאת, אני כבר מרגישה שקצת חפרתי, אז אני נפרדת מכם בתמונות שריגשו אותי (וגם קצת גרמו לי לקנא) יותר מכל: גביע העולם יוצא לדרך! ואיך אם לא בסטייל:
Louis Vuitton FIFA World Cup Trophy 2010 Travel Case
שימו לב לכפפות שנוספו לאריזה, מה שנקרא: handle with care
ואלו המפתחות שנועלות את התיבה, אותן קיבל נשיא FIFA
בעודי בוערת מעצבים על ביטול הגעתה של אחת הלהקות שביססו את טעמי המוזיקלי ואת האופן בו אני מקשיבה למוזיקה עד היום, מצאתי את עצמי מחטטת בעבר המוזיקלי הפרטי שלי. נולדתי בסוף שנות השבעים, בשנות השמונים עוד הייתי ילדה וכך, איתרע מזלי (כך חשבתי) ואת נעוריי נאלצתי לעבור בניינטיז. הרגשתי שנדפקתי. כל המהפכות השוות כבר קרו ולנו לא נותרו אלא שאריות ורטרו. המוזיקה שאהבתי הייתה בת לא פחות מעשור ואף למעלה מזה, ורוב היוצרים כבר פרשו במקרה הטוב, או שהמשיכו למחזר את עצמם למוות והפכו לפאתטיים, במקרה הפחות טוב.
ב-1992 יצא הסרט שהציג בפני העולם את המהפכה חדשה במוזיקה.
Singles עסק בסיפור חייהם של צעירים רווקים בסיאטל של שנות התשעים ולווה בפסקול כמעט מושלם של מה שהוגדר אחר כך כ- Seattle Sound.
state of love and trust
מעבר לתסריט השנון והפסקול המצויין, זכורה לי במיוחד ברידג'יט פונדה שמאוהבת בשכן הרוקר הטיפש (מאט דילון בתפקיד מעולה) עד כדי כך שהיא רוצה להגדיל את הציצי עבורו ונועלת זוג נעלי דוקטור מרטינס שחורות עם חצאית וגרביונים.
את זוג ה Dr. Martens הראשון שלי נסעתי עד לירושלים כדי לקנות. שמועה זדונית גרמה לי להעלות את המשפחה כולה לרגל לרחוב יפו המטונף כדי לבצע את הרכישה. למחרת בבית ספר, בעודי מתהלכת בנעליים החדשות כטווס, הבחינה חברה חדת עין במה שהתבררה כאחת מטראומות הנעורים המביכות בחיי.
אלה לא היו Dr. Martens! הם נראו כמו, אבל לא מספיק. התפר הצהוב היה כתום, התויות האחורית היתה מעור וגרוע מכל: הן נשאו את השם הלא מגניב בעליל: Dr. Masters.
סימן ההיכר שהיה חסר
את התיקון ביצעה לא אחרת מאשר הכוכב הזוהר יערה קידר שבטיול לחו"ל קנתה עבורי את הזוג האמיתי הראשון:
Dr. Martens בצבע בורדו יין. עשרה חורים.
ד"ר קלאוס מרטין היה רופא בצבא גרמניה במלחמת העולם השנייה, כשבמהלך חופשת סקי באלפים הוא נפצע, וכשחזר לצבא גילה שנעלי הצבא שסיפק הרייך השלישי לא נוחות ומקשות על רגליו הפצועות. הוא החל לשכלל סוליה חדשה עשויה עור רך וכוללת כיסי אוויר.
אחרי המלחמה קלאוס מצא שותף שענה לשם הרברט פיונק (בפ' רפה, ושם מילה על מה הוא עשה במלחמה...) והם החלו בייצור ושיווק הנעל.
ב- 1960 יצרנית נעליים בריטית בשם Griggs קנתה את הפטנט מהנאצים המשוקמים (בואו נודה בזה...). הם אינגלזו את השם, הוסיפו את התפר הצהוב והפכו את הסוליות ל- trademark תחת השם AirWair.
הדוקס סמל מעמד הפועלים בבריטניה
הנעליים הראשונות ששווקו היו שחורות ובעלות שמונה חורים. נעלו אותם בעיקר אנשי מעמד הפועלים שהתפרנסו מעבודה על הרגליים שעות ארוכות, מטעמי נוחות כמובן.
בסוף שנות הששים, אימצו אותם הסקינהדס ובשנות השבעים הן הפכו לחלק מה"מדים" של להקות פאנק וnew wave על נשותיהם ומעריציהם הרבים.
בסרטון הזה שהם הפיקו לקראת חגיגות היובל, הם מסבירים את הכל טוב ממני.
חיפשתי ברחבי הרשת מודעות וסרטונים שווים שלהם והתאכזבתי לגלות שבמקום לשחק באחד הקלפים הכי שווים שלהם, היותם מותג שצמח דווקא מהרחוב, הם בחרו לרוב בקריאייטיב שמרני להחריד.
טיפשי ומביך
אין מילים!
הפנינה היחידה שכן נמצאה, היא סדרת מודעות שיצרו ב-2007 החבר'ה הטובים בסאצ'י אנד סאצ'י, אשר מציגה פרינטים מושלמים בהם מופיעים רוקסטארס מתים (בהם סיד וישס, קורט קוביין, ג'ואי ראמון וג'ו סטראמר) לבושים בגלימה לבנה על רקע שמי גן עדן קודרים ונועלים זוג דר. מרטינס. תוסיפו לזה לוגו פצפון בפינה וסלוגן פשוט ונכון: Forever.
heaven! i'm in heaven
סדרת המודעות ה"שערורייתית" הזו זיכתה את סאצ'י אנד סאצ'י במכתב פיטורין חריף מהבריטים העצורים.
כשקוראים אודות הסיפור הזה בבלוגים נבחרים מתגלים כמה סיפורים סותרים אודות השתלשלות האירועים בקמפיין הזה. אצבעות מאשימות הופנו הלוך וחזור בין הבריטונים לסאצ'יז.
ואני לתומי חושבת שזה אחד הקמפיינים הכי נכונים למותג הזה, שאצלי ואני בטוחה שגם אצל הרבה אחרים, מתחבר יותר מכל לרוק'נ'רול!
השנה הם חוגגים 50 למותג ולשם שינוי הם עושים זאת פשוט מצוין!
ראשית הם פתחו אתר תוכן מופלא שמציג את כל הנעליים, כל הצבעים, כל הסגנונות, ההיסטוריה, הערכים, התמונות, הסרטים... כמו שצריך. הפעילות מלווה, כמובן, גם בנוכחות מלאה בכל הרשתות החברתיות.
באתר יש גם בלוג היסטרי המתעדכן תדירות בתכנים סביב המותג ובתוכן גולשים שנשלח לעורכים.
תוכן גולשים: ככה גם אני רוצה להתחתן, פחות 60 קילו...
גולת הכותרת של החגיגות הוא פרוייקט מקסים בו נבחרו 10 הרכבים לביצוע 10 קאוורים לשירים ישנים.
לכל ביצוע מחודש הופק גם וידאו קליפ הולם. את עשרת השירים הם משחררים בהדרגה.
בחרתי לחלוק אתכם שני קאוורים סופר-מעולים.
Noisettes cover Buzzcocks' Ever Fallen In Love
Buraka Som Sistema cover Neneh Cherry's Buffalo Stance
לסיום אני בוחרת להיפרד מכם דווקא באחד השירים האהובים עליי של blur, מתוך אלבום המופת modern life is rubbish, שנפתח במשפט המהולל
Air cushioned soles I bought them on the Portbello Road on a Saturday
זה התחיל כל כך מזמן שאני אפילו לא זוכרת איך או למה.
אני אוטוטו בת 31 ומזה 17 שנים, תמיד, הם שם.
אחד השירים שאני הכי אוהבת שלהם ובכלל, הוא cactus והוא תמצית כל מה שהם הפיקסיז.
השיר עובד על המנטרה הבסיסית שלהם: Quiet-Loud-Quiet מתוכה הוגדר אחד הז'אנרים המוצלחים ברוק שהגדיר בעצמו מחדש דור שלם. ואני בתוכו.
הטקסט המדויק והמטריד עד כדי טירוף:
Sitting here wishing on a cement floor Just wishing that I had just something you wore
I put it on when I go lonely
Will you take off your dress and send it to me?
I miss your kissin' and I miss your head
And a letter in your writing doesn't mean you're not dead
Run outside in the desert heat
Make your dress all wet and send it to me
I miss your soup and I miss your bread
And a letter in your writing doesn't mean you're not dead
So spill your breakfast and drip your wine
Just wear that dress when you dine
Sitting here wishing on a cement floor
Just wishing that I had just something you wore
Bloody your hands on a cactus tree
Wipe it on your dress and send it to me
Sitting here wishing on a cement floor
Just wishing that I had just something you wore
העובדה שהם הפסיקו להתקיים קצת לפני שאני והעולם התחלנו להתעניין רק חיזקה את ההערכה שלי.
הרי לי משהו מושלם, מוחלט וסופי שלא יוכל להתקלקל.
לנצח יהיו בדיוק כמו שאני אוהבת, כמו שאהבתי, כששמעתי בפעם הראשונה.
וכשלא אחר מאשר האליל האנושי דיוויד בואי מחליט לעשות להם קאוור, ודווקא לשיר הזה... אוף! ואז הוא עוד מביא את מובי לגיבוי.... enough said בואו נודה.....
אז זהו! אני סופר מתרגשת! מגשימה חלום מלילה רחוק בסביבות 1993. לא נותר לי אלא לשים גם גרסת לייב מאחד מהטורים הרבים שהם יצאו אליהם תחת הכותרת: איחוד אחרון.
רשומות
